אשר גולדשטיין הודה ברצח בנו סער אך חזר בו. מדוע התחרט ואיך זה קשור לבדידות שלו? האזינו לראיון עם אבנר כרם, חברו ומנהל מועדון ניצולי השואה.
אשר גולדשטיין – ההודאה והחרטה
אשר גולדשטיין, בן 88, הודה לאחרונה ברצח בנו סער בשנת 1974 – ילד בן 5 עם שיתוק מוחין שטבע באי האלמוגים באילת. ההודאה חזרה במהרה לאחור, אך עוררה שוב עניין ציבורי בפרשה שנשכחה רק במעט בעיר אילת.
תיאור דמותו ומניע אפשרי
אבנר כרם, חברו הקרוב ומנהל מועדון ניצולי השואה, אמר לאודי שכטר בתכנית 'עצם העניין' ברדיו אילת 102FM:
"הוא היה איש חברותי, רצה לתרום, חיפש להיות בין אנשים. אבל ביום האחרון אמר לי 'אני לא יכול יותר, אני ערירי, אני לבד'."
כרם סבור שהבדידות העמוקה היא זו שדחפה אותו להודאה.
המפגש האחרון והמצב המשטרתי
כפי שציין כרם, המפגש האחרון עם גולדשטיין התרחש ביום שני האחרון. במשטרה מציינים כי עדותו כללה "גרעין של אמת", אך מעריכים שהמניע עשוי להיות רצון בחברה ובטיפול שיקבל בכלא. יותר מחמישים שנה לאחר האירוע, התעלומה סביב מות בנו סער נותרת פתוחה: בין וידוי מצפון, סיפור כיסוי או זעקת בדידות של קשיש.
תחושותיו והערכת הסביבה
כרם המשיך וציין:
"הוא שילם את חובו לחברה והגיע אליי. הוא בודד מאוד, הוא לבד, הוא לא יכול להכניס לביתו אנשים. הוא מצא במועדון שלי בית ואנחנו מדברים."
עוד הוסיף:
"הוא התנדב עם המפונים של המלחמה, כל הזמן שואל במה אפשר לעזור. תשמע, הוא בנאדם וצריך לתת לו את האפשרות לחזור לחיים."
המחלה והבדידות
אבנר כרם סיכם:
"הבדידות היא מחלה קשה מאוד וכל אחד מתמודד עם זה בצורה אחרת. הוא רוצה לחזור לכלא כדי לשבת עם אנשים ולקבל ארוחה ולשתות קפה. אני לא רוצה לשפוט אותו ואני לא רשאי לשפוט בן אדם."
כרם הוסיף כי גולדשטיין מחכה למפגשי המועדון ביום שני ורביעי, ושמח בכל פעם שהוא מצליח להושיט לו יד.
