שיר מיכאל, בת 41, אמא לארבעה ומורה לתיירות בבית הספר בגין באילת, חיה בשנה האחרונה מציאות שרבים מתקשים לדמיין. בעלה, חייל מילואים, משרת כמעט ברצף מאז השביעי באוקטובר, וכבר צבר מעל 400 ימי מילואים – לא כולל פציעה בתאונה צבאית ושיקום ממושך. בראיון לתכנית "שתיים, שלוש ש-דר" עם גל רבינו ברדיו אילת 102FM, היא שיתפה […]
שיר מיכאל, בת 41, אמא לארבעה ומורה לתיירות בבית הספר בגין באילת, חיה בשנה האחרונה מציאות שרבים מתקשים לדמיין. בעלה, חייל מילואים, משרת כמעט ברצף מאז השביעי באוקטובר, וכבר צבר מעל 400 ימי מילואים – לא כולל פציעה בתאונה צבאית ושיקום ממושך. בראיון לתכנית "שתיים, שלוש ש-דר" עם גל רבינו ברדיו אילת 102FM, היא שיתפה בכנות נדירה במה שעובר עליה ועל משפחתה.
"אני נציגת פורום נשות המילואים באילת. זה פורום שקם אחרי השביעי באוקטובר ויש בו נשים מכל קצוות הארץ. חלקנו כבר מעל 630 ימים במלחמה, מחזיקות את העורף, את הילדים, את הבית, את הטכני – את הכל," סיפרה שיר. לדבריה, למרות תחושת השליחות, המחיר כבד: "אני מרגישה גאווה מאוד גדולה – נקראנו לדגל – אבל גם הקרבה עצומה שאנחנו עוברים. הילדים עוברים, הזוגיות עוברת, והמצב הכלכלי לא פשוט."
שיר סיפרה שהמלחמה תפסה אותם בתחילתה של דרך חדשה – מסעדה קטנה ליד טאבה שפתחו חודש לפני השבעה באוקטובר. "ברגע שהתחיל הכול, לא הייתה שאלה – סגרנו את המסעדה. מאז הוא בעזה, חוזר קצת, ואז שוב מתגייס," היא סיפרה. גם כעת, כשבעלה שוב בעזה, היא מתארחת אצל הוריה בעוטף: "לא רציתי להישאר לבד באילת. אבל פתאום מאפס למאה – צריך לתפקד, להחזיר את מערך החינוך, לדאוג לארבעה ילדים וזה רגע לפני החופש הגדול. זה קשה מאוד."
על ההתמודדות היומיומית היא סיפרה בכנות מרגשת: "הרגעים הכי קשים זה הבוקר והערב עם המקלחות והשכבות, ואני יודעת שאף אחד לא יכול לעזור לי בזה. אבל אם מישהו יבוא להזמין את הילדים לארוחת ערב או לקפל כביסה – זה עושה את ההבדל ומרים אותנו. תבואו, תציעו. לפעמים לא יודעים מה לבקש, לא נעים להגיד."
את השיחה סיכמה במסר ברור לחברה הישראלית: "בבקשה, אל תגידו 'לביאות, גיבורות ומלכות'. אלה סיסמאות. להיות שם בשבילנו – זה מה שמרים אותנו. לשלוח חלה לפני שבת, להזמין את הילדים, לעזור עם כביסה – אלה הדברים שמוכיחים מה זו ערבות הדדית. הסיסמה 'ביחד ננצח' היא לא רק סיסמה. בסוף, הקהילה היא המדד האמיתי לסולידריות."
