התגייסות האזרחים למען החיילים במלחמת חרבות ברזל מרגשת ומחממת לב. האזינו לראיון עם הגר גור אריה, פעילה חברתית.
כשהלב של עם ישראל פועם יחד
בכל פעם שעם ישראל חווה משבר, מתגלה בו כוח אדיר – רוח הערבות ההדדית. כך קרה גם במלחמת חרבות ברזל, כשאלפי אזרחים התגייסו לתמוך בלוחמים בשטח. בשעה שהחיילים נלחמו בעזה, קמו אזרחים מכל רחבי הארץ, התארגנו לבשל, לארוז, לאסוף ציוד ולחבק מרחוק.
את הדברים אמרה בתכנית "עצם העניין" עם אודי שכטר ברדיו אילת 102FM.
קול מהדרום – הגר גור אריה מובילה את הנתינה
אחת מהן היא הגר גור אריה, פעילה חברתית מאילת, שבתחילת המלחמה יצאה בקריאה פשוטה ברשתות החברתיות. היא ביקשה מכל אחד לתרום חמישים שקלים לרכישת ציוד בסיסי לחיילים: גרביים, דאודורנטים, מגבות, תמרים ואפילו אטמי אוזניים.
לדבריה, "התחלנו ממש בקטנה, לא היה נעים לבקש יותר מדי, אבל כולם ברוך השם נרתמים ולא מתעייפים."
עם הזמן, היוזמה הקטנה הפכה למבצע אזרחי רחב – כזה שחיבר בין אילת לקצוות הארץ, מהדרום ועד החרמון.
מהלב של אילת – אל החיילים בחזית
גור אריה מספרת: "שלחנו אוכל ביתי של מאמות אילתיות – זה מה שהחיילים רצו. התרומות הגיעו עד הצפון, והרגשנו שאנחנו איתם גם בלי להחזיק להם את היד פיזית. מספיק התודה שלהם והחיוך שלהם."
לדבריה, גם היום הקבוצה ממשיכה לפעול: "אנחנו עם הפנים קדימה – תורמים ואוספים ציוד ללוחמים שנפצעו בבתי חולים. זה עוזר גם לאמהות, שמרגישות שהן תורמות לילדים שלהן כשהן עוזרות ללוחמים."
גור אריה מדגישה כי הקבוצה שלה נשארת ממוקדת מטרה: "כשאנשים מנסים לפרסם דברים לא קשורים – אנחנו מוחקות ישר. זה נטו למען החיילים ולמענם."
רוח ההתנדבות שלא נגמרת
הסיפור של הגר גור אריה מסמל את התגייסות האזרחים למען החיילים – את הרצון של הישראלים לעזור, גם כשהכול בוער מסביב. זו עדות חיה לכך שהכוח האמיתי של ישראל טמון באנשים שלה, באכפתיות ובחום האנושי שלא נגמר.
